חום הקיץ של ימי סוף אוגוסט הורגש היטב בפניה המיוזעות של יערה. שוב, כמדי שנה, דחתה את עטיפת ספרי הלימוד, לערבו האחרון של החופש. כעת ישבה כל המשפחה בחצר האחורית של הבית, השמיכה הלבנה שנוצרת בתוכה זיכרונות מדיפי ריחות רעננים של פיקניקים עמוסי פירות קיץ, פרושה על הדשא, ועליה עטיפות רבות, צבעוניות ונוצצות.
הפעם דילגו הוריה על הנזיפה המוכרת - "אבל למה לחכות לרגע האחרון" - ואמא כבר הייתה שקועה בגזירה מדוייקת של העטיפה הוורודה עם ציורי הפרפרים שנועדה לספר ההיסטוריה.
הימים האחרונים שינו את יערה, היא יכלה להרגיש זאת מדי רגע. אפילו עכשיו, כשאמה הייתה בטוחה שאיזשהו זבוב טורדני מדגדג אותה, ראתה יערה כי הייתה זו פייה זעירה."
הפעם דילגו הוריה על הנזיפה המוכרת - "אבל למה לחכות לרגע האחרון" - ואמא כבר הייתה שקועה בגזירה מדוייקת של העטיפה הוורודה עם ציורי הפרפרים שנועדה לספר ההיסטוריה.
הימים האחרונים שינו את יערה, היא יכלה להרגיש זאת מדי רגע. אפילו עכשיו, כשאמה הייתה בטוחה שאיזשהו זבוב טורדני מדגדג אותה, ראתה יערה כי הייתה זו פייה זעירה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה